כי הגזרה אמת והחריצות שקר

 | עדכון אחרון: 06/12/2012 22:53

מצאתי כתוב ואיני יודע בשם מי, אבל הוא ביאור יפה למשפט הנ"ל של הרמב"ן:

יוסף חולם את חלומותיו, ומספר אותם לאחיו. תגובתם: “המלוך תמלך עלינו, אם משול תמשל בנו” (בראשית ל”ז ח'). הם אינם מוכנים להשלים עם הדבר.

לכן, כשבא יוסף לבקרם בדותן, “ויאמרו איש אל אחיו: הנה בעל החלומות הלזה בא. ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות, ואמרנו חיה רעה אכלתהו, ונראה מה יהיו חלומותיו”. מטרת האחים המוצהרת בכל הענין היתה: לבטל את החלומות של יוסף. הם לא היו מוכנים שהקטן שביניהם יתנשא עליהם. מה יצא מהשתדלות זו של האחים? האם ביטלו על ידה את מלכותו של יוסף?

רואים אנו שההשתדלות לא הצליחה, ואף השיגה את המטרה ההפוכה. המעשה שעשו כדי לבטל את החלומות - הוא עצמו הביא לקיומם. המעשה אותו עשו האחים כדי להוריד את יוסף מגדולתו - הוא עצמו גרם לעשותו מלך.

 

יהודה התנגד למעשה האחים, וטען: “מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו. לכו ונמכרנו לישמעאלים, וידנו אל תהי בו, כי אחינו בשרנו הוא”. מעשהו של יהודה נבע מרחמנות על יוסף אחיו. אבל מה הועילה השתדלות ההצלה הזאת?

ראובן כבר תכנן את הצלתו הגמורה של יוסף. הוא חשב לבוא ולהוציאו מן הבור לאחר זמן. כך העידה עליו התורה: “למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו”. הוא ידע שלא יצליח לשכנע את האחים לוותר על הכל. לכן הוא הציע להשליכו לבור, ואחר כך יוציאו וישיבו הביתה. ולכן כאשר שב ראובן אל הבור, “והנה אין יוסף בבור, ויקרע את בגדיו. וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו, ואני אנה אני בא”. רואים אנו שהשתדלות ההצלה של יהודה קלקלה. אם לא היה מנסה יהודה להצילו - היה יוסף חוזר אל אביו.

על פרשה זו אומר הרמב”ן את המשפט הנפלא: “להודיענו כי הגזרה אמת והחריצות שקר” (בראשית ל”ז ט”ו). כל מאמצי ההצלה השיגו תוצאה הפוכה. “עזרתו” של המלאך ליוסף למצוא את אחיו, הביאה למכירתו. ולעומת זאת, מעשי ההשפלה, השיגו דוקא את העלאת מעמדו והמלכתו של יוסף.

 

יוסף עצמו, שניסה גם לרומם את מעמדו, בכך שהביא דיבתם רעה אל אביהם. מה הוא הרויח מכך?

אחיו שנאו אותו בשל כך, וגם מצאנו בבעל הטורים (בראשית ל”ט כ'), שיוסף היה בבית הסוהר עשר שנים, כנגד עשרה אחים שהוציא את דיבתם רעה. בנסיון יוסף להתנשאות, גרם לעצמו להיות עבד בבית סוהר, שנה שלמה כנגד כל אח.

 

גם יוסף השתדל למעמדו. בסוף שנה של שימוש שר המשקים, שמגיעה לשיאה כאשר פותר לו יוסף את החלום, יודע הוא שהשר יחזור לבית פרעה, ויוכל לדאוג שיוציאו אותו מבית הסוהר. יוסף ודאי מותש מעשר שנים קשות של עבדות בבית סוהר, על לא עוול בכפו. שר המשקים חייב לו הכרת טובה ואפשר לנצלה. לכאורה נשלמו כל הנתונים שיוסף יעשה השתדלות להצלתו. יוסף, שעושה זאת, מסתפק במספר מילים: “כי אם זכרתני... והזכרתני אל פרעה”. מה הרויח יוסף מהשתדלות קלה זו לשפר את מעמדו? האם עזר לו שר המשקים?

ולא זכר שר המשקים את יוסף, וישכחהו”. מביא רש”י את דברי המדרש: “מפני שתלה בו יוסף לזכרו, הוזקק להיות אסור שתי שנים. שנאמר: 'אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, ולא פנה אל רהבים' (תהילים מ') - ולא בטח על מצרים שקרואים רהב”.

השתדלות זו של יוסף להטבת מעמדו לא עזרה, אלא גם גרמה לו יסורים נוספים. בגללה חויב להיות בבית הסוהר שנתיים נוספות על מה שנקצב לו בתחילה.