מדוע כעס יעקב על רחל שביקשה ממנו בנים?
בתחילת פרק ל מספרת התורה על דו שיח קשה שיש בין יעקב ורחל:
"ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי.
ויחר אף יעקב ברחל ויאמר - התחת אלוקים אני אשר מנע ממך פרי בטן"?
ורק לאחר כמה פסוקים ולאחר כמה לידות נוספו של לאה מספרת התורה -
"ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה".
תשובת יעקב לרחל קשה להבנה. ואכן הרמב"ן שואל עליה:
א. למה חרה אפו?
ב. וכי הצדיקים אינם מתפללים בעד אחרים? ואליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות?
ואכן במדרש מביא הרמב"ן שנמתחה ביקורת על יעקב - "כך עונים את המעיקות"?
אמנם הרמב"ן מציע פשט אחר, שהופך את הקערה על פיה, ונקווה שהבנו נכון כוונתו ואם לא, הרי זה מאיתנו ולא מאיתו:
"והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להיסמך על תפילת יעקב שבה להתפלל על עצמה, אל שומע צעקה, וזהו - וישמע אליה אלוקים"!
יכול להיות שכוונת הרמב"ן היא שיעקב ראה שרחל סומכת עליו ולא על ה'! על כן כעס! יש כאן חשש של ע"ז ח"ו. ורצה לכוון אותה להתפלל אל ה', וכך בסוף עשתה, ונפקדה!
אם כן הוא, אפשר להבין כעסו של יעקב, וכן אפשר להבין מדוע סרב להתפלל, הכל היה כדי לכוון את רחל להתפלל להשי"ת לבדו.
ה' הוא לבדו המושיע, הצדיק יכול רק לעזור בתפילות.